גולדנברג ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

החלטה

1.במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מבקשת המשיבה (להלן "בזק") לקבוע כי הסעד המבוקש נכלל בעילה של תובענה ייצוגית קודמת שהגישו המבקשים, אשר הבקשה לאישורה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 2519/06, להלן "הבקשה הקודמת").

לחילופין מבקשת בזק לקבוע כי המבקשים מנועים מלטעון את הטענות שטענו בבקשה זו, משום "השתק שיפוטי".

2.עילת התובענה, כפי שהוצגה על ידי המבקשים, היא: כעבור 21 יום מיום שמנוי של בזק חדל מלשלם את חשבונו מנתקת בזק את הקו לשיחות יוצאות. כעבור 10 ימים נוספים, אם החשבון לא נפרע – מנותק הקו ניתוק מלא. כחלוף 60 יום מיום הניתוק המלא מנותק הקו באופן סופי (מה שקרוי "הפסקת שירות").

אם מבקש המנוי לחבר את הקו מחדש, עליו לשלם את חובו, הכולל את התשלום הקבוע (שהוגדר ע"י המבקשים כ"סכום מסוים הנגבה מדי חודש בעבור הרשות להשתמש בקו הטלפון... על פי סוג קו הטלפון: קו רגיל, קו וירטואלי, קו קל או קו מוזל") למשך תקופת הניתוק; ריבית פיגורים; דמי גביה; ודמי "חידוש קשר" בסכום של 26.60 ₪.

בנוסף גובה בזק תשלומים עבור השירותים הנלווים, שהוגדרו ע"י המבקשים "שירותים שונים שניתן להוסיף ע"ג קו הטלפון של המנוי או בקשר אליו או על גבי תשתית האינטרנט המשולבת בקו הטלפון, על פי העדפותיו האישיות של המנוי..." וכוללים "שירותים על גבי קו הטלפון", "מסלולי שיחות", "תשתית גישה לאינטרנט", ו"שירותים נלווים ע"ג תשתית האינטרנט".

המבקשים טוענים שבזק אינה רשאית לגבות תשלומים עבור השירותים הנלווים שלא נצרכו בפועל, והיא לא הוצרכה לתת אותם בפועל, וכי הגביה עומדת בניגוד לרשיון בזק; לחוק הבזק; לתקנות הבזק (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק), התשמ"ה-1985; לכללי הבזק (שירותי החברה), התשמ"ז-1986; ובניגוד לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (תשלומים בעד שירותי בזק), תשס"ז-2007.

כמו כן נטען להפליה חמורה בין הלקוחות: בין הללו שרכשו שירות בודד, לדוגמא, לבין מי שרכשו שירותים מורחבים יותר. המבקשים טוענים גם להטעיה; ניצול לרעה של מעמדה של בזק כבעלת מונופולין; הפרת חוזה; הפרת חובה חקוקה; ועשיית עושר ולא במשפט.

הנזק המצטבר ללקוחות בזק ב-7 השנים האחרונות מוערך על ידי המבקשים בסכום של 44,100,000 ₪.

3.המבקשים הבהירו כי התובענה אינה עוסקת בתשלום הקבוע, אלא רק בתשלום עבור שירותים נלווים. הבקשה הקודמת שהגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 2519/06) כללה לדבריהם חלק מן הטענות הנטענות בבקשה הנוכחית, ואולם לאחר שבזק טענה שהיוו הרחבת חזית, הודיעו המבקשים שהבקשה הקודמת אינה כוללת את הטענות הקשורות לשירותים הנלווים.

המבקשים סבורים כי כיוצא מהודעתם הנ"ל, נותרה הבקשה הקודמת עם עילת החיוב בתשלום הקבוע, ואילו התובענה הנוכחית משלימה את החסר (שלדעתם מראש לא היה חסר, אך הסכימו שלא להאריך את ההליך הקודם והסירו את ה"חסר", והעדיפו להגיש תובענה ייצוגית נוספת, זו שלפני).

המבקשים סבורים שאין מדובר בפיצול עילות, שכן אותה מערכת עובדות מקימה שתי עילות שונות: האחת נוגעת לתשלום הקבוע והאחרת נוגעת לתשלומים הנלווים.

עוד סבורים המבקשים, שאין להחיל את הדוקטרינה של "השתק שיפוטי", משום שההגדרה שהגדירו את התשלום הקבוע בתובענה הקודמת אינה מחויבת לפי הדין, אף לא לפי לשון הדיבור או ההסכם שבין הצדדים, ורשאים הם להגדיר את התשלום הקבוע אחרת לצורך תובענה אחרת.

4.לאחר שעיינתי בטעוני הצדדים ושמעתים גם על פה, החלטתי לקבל את עמדת בזק, ולסלק את התובענה על הסף. הנימוקים לכך קשורים בראש ובראשונה בתכליות שראה המחוקק לשימוש בכלי התובענה הייצוגית, שעיקרן באכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, תוך מתן סעד לנפגע הבודד, גם כאשר הנזק שנגרם לו אינו גבוה.

החשיבות הרבה שבתובענה היצוגית ידועה, אך השימוש בה כרוך גם בסכנות, לרבות פגיעה חמורה בנתבע מעצם הגשת התובענה הייצוגית. משום כך הקפיד המחוקק מאוד עם המבקש, אשר נדרש לבדוק את תביעתו לפני ולפנים לפני הגשתה לבית המשפט (רע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2008). בהתאמה, גם בקשות לתיקון כתבי בי דין נענות פחות מבקשות דומות לתיקון כתבי בי דין במסלול ה"רגיל".

באופן הרגיל אין בית המשפט נזקק לבקשה לסילוק על הסף בשלב שלפני שמיעת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. הסיבה לכך היא, שממילא מדובר בהליך ביניים ראשוני, שבדרך הטבע צריך לכלול את כל הטענות הרלוונטיות, לרבות הטענות הדיוניות לאותה שעה רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסם, 13.8.2007). אך במקרים מיוחדים, שבהם ברור שהיעתרות לבקשה תביא לסילוק התובענה – אין מניעה מלעשות כן (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001)).

5.תקנה 44 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:

"(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב)תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה".

(ההדגשה שלי – א"ש).